טיפול במים לחולי טרשת נפוצה

טרשת נפוצה היא מחלה ניוונית מתקדמת, הנחשבת למחלה אוטואימונית, שבה הגוף מייצר נוגדנים נגד מעטפת התא העצבי הקרויה מיאלין. מרבית חולי טרשת נפוצה לומדים על היותם חולים בשלב מתקדם של המחלה, בה נוצרות מוגבלויות בלתי הפיכות, עם או בלי התקפים חוזרים נוספים. עד שמתקבלת אבחנה רפואית חד משמעית לוקח זמן רב עקב הדחקה של המטופל, ובנוסף, עקב סימפטומים אחדים מקבילים לפתולוגיות נוספות. המחלה מופיעה בגילאי 20-40 עם שכיחות שיא בגיל 30. נשים נוטות לחלות במחלה יותר מגברים.

הידרותרפיה לטיפול בטרשת נפוצה

המים החמים מסייעות הן לשיקום והן להרפייה ושחרור. להלן פרוט תכונות המים, ואופן השימוש בהם, לשיקום חולי הטרשת:

התנגדות המים:

כל תנועה במים מלווה בהתנגדות לשריר הפועל. לפיכך, ניתן לתכנן תרגילים קלים ובסיסיים, שהמטופל יפיק מהם תועלת, גם עם רמת המאמץ נמוכה. תהליך חיזוק השרירים יתוכנן בטכניקה זו. ההתנגדות תלויה במהירות התנועה ובשטח הפנים. תכונה זו של המים מאפשרת גם פיתוח סיבולת לב-ריאה.

חום המים מפחית כאב:

חום המים, 32.5°-33.5°, מוריד את מתח השרירים של החולה. ידוע שבניוון שרירים חלק מהרקמה הרכה מקוצרת ומעובה, ואילו חלקה משוחררת, חלשה ולא אפקטיבית בשמירה על שיווי משקל ויציבה. לפיכך, ניתן בדרך נעימה וכמעט טבעית, להרפות את השרירים ולנצל את המצב להתקדמות מוטורית.

הלחץ ההידרוסטטי:

המטופל סובל מחוסר בטחון ותדמית עצמית נמוכה. כל מה שידע עד כה נמצא בסימן שאלה. ברמה הפיזית קשה לו לשמור על שיווי משקל ויציבה. הלחץ ההידרוסטטי, שהוא נתון טבעי בכל מקווה מים, שומר מפני נפילה ומאיט את קצב איבוד האיזון האופייני. לחץ זה פועל על בית החזה ומשפר את הנשימה, כך שמאמץ אירובי גבוה יותר יתאפשר, כמו גם העברה תקינה יותר של דם ורידי מהרגליים ללב.

מנח אופקי:

השימוש במנח זה הוא אחד הכלים העיקריים בהידרותרפיה. המטופל שומר על שיווי משקל בקלות רבה יותר, ויכול לשפר פרמטרים בכושרו הגופני. ברמה נמוכה ניתן להציף באמצעות אביזרים מלאכותיים, ובשלבים מאוחרים יותר ניתן להשיג עצמאות במים. כך הוא יכול להתקדם במים, ולעבוד על קואורדינציה, מהירות, זריזות, כוח אקספלוסיבי, ולדחות את ההתדרדרות הבלתי נמנעת. כאן המקום לעבוד על שיווי משקל, הליכה נכונה, ומיומנויות בחיי היום יום.

יעדים להשגה בסביבת המים

ישנן מספר מטרות לטיפול בחולה טרשת נפוצה: ראשית, עבודה על שיווי משקל - ישנו קושי בהפעלת גפיים תחתונות וקואורדינציה עם גפיים עליונות. שנית, שיפור טווחי תנועה ועבודה על ניידות; העבודה נעשית בעיקר על-ידי הליכה במנחים שונים, תוך דגש על הליכה עם רגליים ישרות, אך לא נעולות. שלישית, חיזוק שרירים עם דגש על חלק צד ימין של הגוף. בנוסף, על-ידי טכניקות הרפייה מקובלות בהידרותרפיה: וואטצ'ו, ג'יהארה, מתיחות, מסג' רפואי ועוד, ניתן להפחית כאב. הכאב הוא תוצאה של עומסים לא שווים על חלקי הגוף הסימטריים, טונוס שרירי גבוהה והגבלה בגמישות המפרקים, מה שכופה מאמץ רב בעת תנועה פשוטה ויום-יומית. כמו-כן, העייפות והחולשה הם המאפיינים העיקריים של המחלה. יש להתאים סגנון שחיה עם מינימום עומס על חלקי עמוד השדרה, ולהשתדל לתכנן תנועה בתוך המים שתהיה ידידותית למפרקי הגוף.המים הם הסביבה הידידותית ביותר עבור חולי טרשת. הם הולכים כפי שנהגו לצעוד לפני פרוץ המחלה ומזכירים לעצמם את תבניות התנועה הנורמליות. באמצעות מרחב המים יחזירו לעצמם החולים את בטחונם העצמי, בחלקו, ויעלו את תדמיתם העצמית, שהתפוגגה, עם גילוי המחלה.