סגנון הגב בשחייה, כפתרון לסובלים מבעיות נשימה
כולנו רוצים להיות בריאים, בעיקר ככל שאנו מתבגרים. נח לנו לחשוב שכאבים הם נחלת גיל הזהב, והיינו רוצים להימנע מלחוש אותם.
במאמר זה, הייתי רוצה להוכיח כמה עובדות:
מנגנון הנשימה הינו אסופת שרירים, שאם נחזקם, ונקפיד לשמור על הטונוס שלהם, נשיג כושר, בריאות ויכולת לשלוט במתחים מנטליים.
השחייה היא האמצעי היעיל ביותר להקניית כושר גופני, בעיקר למי שסובלים מבעיות נשימה.
השחייה היא האמצעי היעיל ביותר לשיפור מנגנון הנשימה, לאור העובדה, שרב הפעילות מתבצעת עם הראש בתוך המים.
השחייה מאפשרת מאמצים קשים, ללא נזקים פיסיים, בגלל איבוד משקל ומניעת עומס על מפרקי הגוף
ברצוני להתייחס, בעיקר, לקבוצת האנשים הסובלים מבעיות נשימה, כמו חולי אסטמה, F.C, סטרידו, חולי לב, חולים ריאתיים ועוד, שיש להם מחסום פסיכולוגי ממאמץ גופני, שמא ייכנסו להתקף של תעוקת נשימה, ויידרשו לאשפוז. אין הם שוכחים שחובה עליהם לחשוף עצמם למאמץ גופני, אחרת ידרדרו ואיכות חייהם תפחת. הכוונה למבוגרים וילדים, ואף לתינוקות, והמקום הנעים ביותר עבורם הוא המים.
בשנות השישים עלתה קרנו של שחיין ישראלי, אברהם מלמד שמו. הוא לא התכוון להפוך לכוכב על של אותם הזמנים, אלא הונחה ע" מורה לחנ"ג בבית ספרו לשחות על מנת לטפל במחלת האסטמה הקשה, ממנה סבל.
לימים היה לאלוף ישראל בסגנון הפרפר, והשיג מקום שישי באולימפיאדת טוקיו, אך לכל זכורה התמונה, שאפיינה את אברהם לפני כל תחרות. הוא היה נכנס למים בטרם זינוק, ומבצע צלילות ארוכות, תוך נשיפת אוויר בתוך המים. ראשו היה עולה על מנת לשאוף כמות מרבית של חמצן, ומיד היה נעלם במים, תוך ששרשרת בועות מלווה אותו. מבלי דעת, אוורר את ריאותיו. והכין אותן למאמץ הנשימתי, שבתחרות השחייה. מאז, החלו כולם מחקים אותו, וכיום אנו מלמדים את הילדים אותם תרגילי נשימה, כחלק בלתי נפרד של קורס להקניית מיומנות שחייה בסיסית.
הבריכה, ובעיקר הבריכה החמה בחורף, מפיגה מתחים ומפחיתה לחצים, מה שמאפשר מיקוד בפעילות הפיסית. התנועות המעגליות והארוכות, המאפיינות שחיינים לא מקצוענים, מכתיבות קצב אחיד, בטוח ויציב, ומאפשרות שליטה במנגנון הנשימה, תוך תכנון של המאמץ, להשגת כל מטרות הכושר הגופני.
סגנון הגב מתאים יותר מכל לאוכלוסייה עם צרכי נשימה מיוחדים. המנח ההוריזונטלי, עם מתיחת הידיים מעלה, מאפשרים מאמץ אירובי ואנ-אריובי במצב של ריאות מורחבות, הזקוקות לחמצן, ומוכנות להיפטר מכמות גדולה של דו תחמוצת הפחמן, על מנת להשיג מצב של אוורור, ושיפור יכולת נשימתית, לקראת מאמץ גבוהה יותר.
לפיכך, יש לשלב בכל אימון תרגילי גמישות, בחגורת הכתפיים, ובחוליות הגב, על מנת לשמור על יכולת הסיבוב של היד כמעט למעגל שלם.
אלו בשילוב עם חיזוק הרקמה הרכה באזור, הינם הפתרון הטוב ביותר למוגבלי נשימה, גם מהסיבה, שיכתיבו שליטה בהתקפי תעוקה.
כמו בכל סגנון, ניתן גם על הגב להאט ולהאיץ לפי הצורך והיכולת,
ללמד שימוש באינטרוולים, ספרינטים, צלילות מחד, ושילוב של קרשים, פולי, אטריות וכו' מאידך, ששחיינים מקצוענים משתמשים בהם בכל אימון, ואנו מחקים אותם.
להלן דוגמאות לתרגילי שחייה למוגבלי נשימה:
דחיפה מהקיר על הבטן, עם הוספת עבודת רגליים חתירה, ללא הוצאת הראש מהמים, עד לתחושה של "צורך באוויר". לחזור על התרגיל כמה פעמים, ולנסות בכל פעם, להגיע יותר רחוק. כל כמה אימונים אפשר להוסיף עוד יציאה מהקיר.
דחיפה מהקיר על הגב, עם הוספת עבודת רגליים גב, תוך השחלת הידיים ישרות מעבר לראש, ושילוב האצבעות, עד לנקודה שמאבדים תנופה. לחזור על התרגיל כמה פעמים, ולהשתדל להגיע כל פעם יותר רחוק.אפשר להוסיף כל כמה אימונים עוד יציאה, אך אפשר,גם, להקטין את המנוחה בין תרגיל לתרגיל.
אין לשכוח:
בכל תכנון ספורטיבי, יש להקדיש תשומת לב מרבית למערכת הנשימה. רובינו חושבים שחיזוק השרירים בחגורת המותניים, שרירי בטן וגב תחתון הם העיקר.
זוהי טעות בסיסית. יש להקדיש לכל אלה תשומת לב, אך מעל לכל, יש לנשימה תפקיד מרכזי בבחירת סוג התרגילים ודרגת הקושי שלהם.
בהצלחה!
